הנורמליזציה של האנטישמיות: למה היא ממשיכה גם אחרי ה־7 באוקטובר

ה־7 באוקטובר היה אחד האירועים הטראומטיים בהיסטוריה של מדינת ישראל והעם היהודי. העולם כולו צפה בזוועות שחוללו מחבלי חמאס – ועדיין, חודשים אחרי, האנטישמיות לא נעלמה. במקרים מסוימים היא אפילו התגברה. איך זה ייתכן? למה זעזוע כה עמוק לא הצליח לעצור את הגל האנטי־יהודי?

כדי להבין את זה, צריך להתבונן על תהליך מסוכן שמתרחש כבר שנים – הנורמליזציה של האנטישמיות.

1. אנטישמיות הפכה "מקובלת" בשיח הציבורי

בשנים האחרונות אנטישמיות גלויה הפכה ליותר ויותר לגיטימית. מנציגי ממשלות ועד משפיענים ברשת, משפטים שנאמרו פעם בלחש נאמרים היום בפומבי. האנטישמיות עוטה תחפושות: "ביקורת פוליטית", "אקטיביזם", "צדק חברתי" – אך פעמים רבות זו אותה שנאה עתיקה במסכים חדשים.

האירועים של ה־7 באוקטובר לא שברו את התופעה הזו, אלא חשפו עד כמה היא עמוקה.

2. דיסאינפורמציה ברשת מעצימה את השנאה

בעידן שבו כל משתמש הוא "תחנה תקשורתית", שקרים ותכנים קיצוניים מתפשטים במהירות גבוהה יותר מהיכולת להתמודד איתם. מחקרים עדכניים מראים שרשתות חברתיות — במיוחד פלטפורמות מבוססות וידאו קצר כמו טיקטוק — מועצמות על־ידי אלגוריתמים שמקדמים תוכן מעורר רגש, גם כשהוא מזויף או מסית.

מחקר של Center for Countering Digital Hate (CCDH) מצא כי טיקטוק מקדם תכנים קונספירטיביים ותכנים אנטי־יהודיים למשתמשים בתוך דקות מהרגע שפתחו חשבון חדש. אלגוריתם הפלטפורמה מזהה שיח קיצוני כתוכן “ממכר” ולכן דוחף אותו יותר — בלי הבחנה מספקת בין אמת לשקר.

אוניברסיטת סטנפורד ו־NYU פרסמו מחקרים המראים שבתקופות של אי־יציבות (כולל לאחר ה־7 באוקטובר), רמות הדיסאינפורמציה קופצות בעשרות אחוזים. התכנים המזויפים מתפשטים מהר פי 2–3 מתכנים מבוססים, בעיקר בזכות שיתופים רגשיים.

מה קורה בפועל?

• סרטונים ערוכים, תמונות מזויפות ומידע חסר הקשר הופכים ל"עובדות" ברשת. • עבור משתמשים שכבר מחזיקים דעות אנטישמיות — הדיסאינפורמציה מספקת הצדקה כמעט מיידית. • עבור משתמשים ניטרליים — החשיפה החוזרת יוצרת “נורמליזציה” של שיח אנטי־יהודי.

לכן לא מפתיע ש"השקרים מנצחים": הם פשוט מתאימים יותר למנגנון של הרשתות, שמתגמלות קיצוניות ופולאריזציה. הדיסאינפורמציה הזו מחייה מחדש נרטיבים עתיקים כמו "אשמת היהודים", רק בעטיפה מודרנית ומהירה פי כמה.

3. יהודים כמיעוט “נוח” להתקפה

הדימוי של יהודים כקבוצה “חזקה” אינו חדש. כבר בתקופות קודמות — כולל אירופה שלפני השואה — יהודים הוצגו לא פעם כמצליחים מדי, בעלי השפעה או כוח כלכלי. הצלחה זו, שהושגה לרוב בתנאים של אפליה ומגבלות, נוצלה שוב ושוב להצדקת שנאה. הנאצים, למשל, ביססו חלק גדול מהתעמולה שלהם על הדימוי המופרך של יהודים כמעמד עליון מאיים — מה שסייע להפוך אותם למטרה “לגיטימית” בעיני חלק מהציבור.

הדינמיקה הזו לא נעלמה מהעולם. גם כיום, במדינות המערב, יהודים נתפסים לעיתים קרובות כקבוצה “חזקה”, ולכן “מותר לבקר אותה”, “מותר לדרוש ממנה הסברים” או להתייחס אליה כמי שאינה זקוקה להגנה כמו מיעוטים אחרים. זה יוצר מצב פרדוקסלי: דווקא המיעוט שמותקף — נדרש להסביר, להצדיק ולדחות אשמות שמופנות כלפיו.

עדויות מהשטח מעידות על כך שהמצב הזה אינו תיאורטי בלבד. יהודים ברחבי אירופה וארה״ב מדווחים על תחושה הולכת וגוברת שהאלימות כלפיהם אינה זוכה לאותה תגובה ציבורית שהייתה מופנית כלפי קבוצות אחרות. מורים מספרים על הערות אנטי־יהודיות בכיתה שאינן מטופלות. סטודנטים מתארים כיצד מחאות אלימות בקמפוסים מוצדקות בשם “ביקורת פוליטית”. ברחובות של ערים מרכזיות, תקיפות מילוליות ופיזיות עוברות פעמים רבות בשתיקה.

כאשר קבוצה מותקפת ובמקביל מוצגת כמי שאינה באמת זקוקה להגנה — מתאפשרת הדרדרות מתמשכת בנורמות הציבוריות. וכך, האנטישמיות ממשיכה להתפשט כמעט ללא מחיר חברתי משמעותי.

4. פרקטיקה פוליטית: אנטישמיות "משתלמת" לקבוצות מסוימות

ברחבי העולם, קבוצות פוליטיות משתמשות בשנאה ליהודים כדרך לגייס תמיכה. זה לא חדש – זה קרה לאורך כל ההיסטוריה – אבל ברשתות החברתיות זה קורה מהר יותר, ובעוצמה גדולה יותר.

אחד הגורמים הפוליטיים הבולטים המשפיעים על השיח האקדמי במערב הוא המימון הזר — ובמיוחד המימון הקטארי. בשני העשורים האחרונים קטאר השקיעה מיליארדי דולרים באוניברסיטאות אמריקאיות ואירופיות, בעיקר בתחומי לימודי המזרח התיכון, מרכזי מחקר וארגוני סטודנטים. מימון זה אינו ניטרלי: הוא יוצר מסגרת רעיונית שבה נרטיבים פרו־פלסטיניים מקבלים עדיפות, ולעיתים מושרשים בעמדות אנטי־ישראליות ואף אנטי־יהודיות.

במוסדות רבים השילוב בין מימון חיצוני לבין האווירה הקמפוסיאלית הפוליטית מוביל לכך שביקורת על ישראל זוכה ללגיטימציה רחבה, בעוד הצגת מורכבות או זווית יהודית נחשבת כ”לא רצויה”. כך קורה שהשיח האקדמי — שאמור להיות המקום שבו דעות מתנגשות באופן חופשי — מושפע בפועל מאינטרסים פוליטיים בינלאומיים. עבור קבוצות מסוימות, אימוץ נרטיבים קיצוניים הופך לכלי יעיל להשגת השפעה ולהפעלת לחץ על הנהלות אוניברסיטאות.

התוצאה: קמפוסים רבים הפכו למוקדי הסתה, שבהם שיח אנטי־יהודי זוכה לעלייה חדה — לעיתים לא ישירות בגלל “אידאולוגיה”, אלא כתוצר לוואי של מבנה כוח ומימון. זהו עוד מנגנון שבו אנטישמיות הופכת ל”משתלמת” — לא רק פוליטית, אלא גם מוסדית.

אנטישמיות משמשת:

• מנגנון לקיטוב

• אמצעי השלכה על "האחר"

• דבק שמאחד קבוצות סביב אויב משותף

גם אחרי ה־7 באוקטובר, השנאה הזאת עדיין אפקטיבית ולכן ממשיכים להשתמש בה.

5. שינוי דמוגרפי באירופה והתחזקות גורמים אנטי־ישראליים

בשנים האחרונות אירופה עוברת שינוי חברתי ודמוגרפי משמעותי. העלייה בהגירה ממדינות מוסלמיות—בעיקר מאז משברי 2011 ואילך—יצרה מציאות חדשה ברחובות ובשיח הפוליטי של מדינות רבות. רוב מוחלט מהמהגרים הם אזרחים שומרי חוק המחפשים חיים טובים, אך במקביל קבוצות קטנות וקולניות, המגיעות עם עמדות אנטי־ישראליות ואנטי־יהודיות מושרשות, משפיעות היום על האווירה הציבורית הרבה יותר מבעבר.

איך זה משפיע על האנטישמיות?

1. ייצוא של סכסוכים למרחב האירופי קבוצות מסוימות מביאות איתן נרטיבים מהעולם הערבי והמזרח התיכון, כולל תפיסות עוינות כלפי יהודים וישראלים. השנאה הזו לא נותרת פנימית – היא מתבטאת בהפגנות, תקיפות ברחוב, ובפעילות פוליטית מאורגנת.

2. לחץ פוליטי חדש על ממשלות אירופה קהילות מהגרים גדולות הפכו לבלוק בוחרים משמעותי במדינות כמו צרפת, בלגיה, גרמניה, שבדיה ובריטניה. פוליטיקאים – במיוחד בשמאל האירופי – חוששים לאבד תמיכה ולכן מאמצים קו פרו־פלסטיני קיצוני, לעיתים על חשבון גינוי אנטישמיות. המשמעות: יהודים נהיים "פחות חשובים" במערכת האינטרסים הפוליטית.

3. שינוי במרחב הציבורי – הפחד של יהודים להתבלט יהודים בכל רחבי אירופה מדווחים על חוויה הולכת וגוברת של פחד:

• הורדת מזוזות

• הימנעות מלבישת סממנים יהודיים

• מעבר לשכונות אחרות

• עלייה חדה בעלייה לישראל

המחקרים מצביעים שכאשר קהילות מהגרים קיצוניים גדלות ללא תהליך אינטגרציה מוצלח – אנטישמיות גוברת באופן ישיר.

1. קמפוסים: מוקד הסתה חדש רבים מהסטודנטים שמובילים מחאות אנטי־ישראליות מגיעים מרקע שבו עמדות אנטי־יהודיות הן חלק מהנרטיב החברתי. באוניברסיטאות, תחת דגל "זכויות אדם", נוצרת לגיטימציה לשיח קיצוני – לעיתים אפילו אלים – כלפי יהודים.

אז למה אנטישמיות עדיין כאן?

כי המנגנונים שהחזיקו אותה בחיים במשך דורות – עדיין פעילים:

• בורות

• שטף מידע כוזב

• אינטרסים פוליטיים

• חוסר תגובה מצד מוסדות

• ושנאה שנתפסת “לגיטימית” כשהיא מופנית ליהודים

ה־7 באוקטובר זעזע את העולם, אבל הנורמליזציה העמוקה של האנטישמיות מנעה ממנו להפסיק את הגל המסוכן הזה.

---

מה אפשר לעשות?

כאן נכנסים ארגונים כמו safeforjews.org וטוב ליהודים:

• לספק מידע אמין על מצבי אנטישמיות ברחבי העולם

• להתריע בזמן אמת

• להראות מפת סיכונים עדכנית

• לחזק תחושת ביטחון ליהודים וישראלים

• לתעד ולחשוף אנטישמיות במקום להעלים עין

המודעות היא הנשק החזק ביותר נגד הנורמליזציה של שנאה.